בבואנו להתבונן בחזיתות המבנים סביבנו, אנו מזהים לעתים קרובות אלמנט אדריכלי בולט הממוקם מעל החלונות או הכניסה הראשית. אלמנט זה, הידוע בשם קרניז, משמש כ'כותרת' העליונה של המבנה ומהווה חלק בלתי נפרד מעיצוב החזית כבר מאות שנים.
הקרניז מופיע הן בבניינים מודרניים והן במבנים קלאסיים, אך תפקידיו ועיצובו השתנו עם הזמן. במאמר זה נבחן את הקרניז דרך העדשה של האדריכלות הקלאסית, המודרנית והישראלית, ונגלה כיצד אלמנט עיטורי זה הפך להיות חיוני לעיצוב המבנה.
מהו קרניז?
קרניז הוא אלמנט אדריכלי נפוץ המופיע בחלקה העליון של חזית המבנה, במיוחד מעל חלונות, דלתות ופתחים מרכזיים. הקרניז מורכב מרצועה בולטת החורגת החוצה מקו הקיר, הן לכיוון החזית והן לצדדים.
הקרניז ידוע גם בשם כרכוב בעברית, מהמילה האיטלקית "cornice" שמשמעותה קרניז. הקרניז יוצר מעין "כותרת" אדריכלית לחלקה העליון של החזית, ולכן הוא בדרך כלל האזור הגבוה והבולט ביותר במבנה מעל שאר האלמנטים כמו חלונות, ארקדות ועמודים.
הקרניז משמש גם כאמצעי עיטורי ואסתטי עבור המבנה, וגם כאלמנט פונקציונלי התורם לעיצוב הכללי של החזית והגנה מפני מי גשמים. הקרניז הוא למעשה חלק בלתי נפרד מעיצובה של חזית המבנה בסגנונות שונים לאורך ההיסטוריה.
הקרניז באדריכלות הקלאסית
באדריכלות הקלאסית, הקרניז היה הרצועה הגבוהה ביותר באנטבלטורה (חלוקת הקיר האנכי), ממוקם מעל האפריז והארכיטרב. הקרניז שימש כ"כותרת" הסוגרת את עיצוב החזית מלמעלה, והודגש באמצעות עיטורים ופרטים אדריכליים מגולפים. גובהו נקבע ביחס לשאר מרכיבי האנטבלטורה על פי כללי הפרופורציה הקלאסיים.
במבנים עם גגות משופעים, הקרניז שילב בין החזית לבין הגג, ושימש גם כדי להרחיק מי גשמים הזורמים על הגג מלכלוך את החזית. הסדרים הקלאסיים הגדירו סוגים שונים של קרניזים עם פרופורציות וקישוטים מגוונים שהתאימו ליתר חלקי המבנה. הקרניז היה אם כן אלמנט מרכזי בעיצוב החזית הקלאסית, ששילב עיטור ותפקוד יחד עם שמירה על כללי הפרופורציה והאסתטיקה.
הקרניז המודרני
גם באדריכלות המודרנית נעשה שימוש נרחב בקרניזים, אם כי הם הפכו פחות עיטוריים ויותר פונקציונליים.
הקרניז המודרני תוכנן בעיקר כדי להדגיש את הקו האופקי של המבנה, ולעתים גם ליצור משחק ויזואלי מעניין בין הקווים האנכיים והאופקיים בחזית. קרניזים מודרניים גם שימשו ליצירת הצללה מעל חלונות בחזית.
הסגנון הבינלאומי אימץ קרניזים גאומטריים פשוטים ותיבתיים מעל החלונות, כחלק מהגישה הפונקציונלית וחסרת הקישוטים. קרניזים אלכסוניים שימשו גם כאמצעי להטות מי גשמים הרחק מהחזית. הקרניז המודרני הפך להיות פחות עיטורי ויותר מעוצב לצרכים פונקציונליים ואסתטיים פשוטים יותר כחלק מגישת העיצוב הכללית.
קרניז בישראל
בבנייה ובאדריכלות הישראלית נעשה שימוש רב בקרניזים, תוך התאמה לתנאי האקלים והסגנון המקומי. ישנו שימוש נרחב במונח "קרניז" גם עבור בליטות אורכיות פנימיות במבנה, המשמשות כמסתור לתעלות מיזוג אוויר, מסילות וילונות וכבסיס לתאורה וחוטי תקשורת.
קרניזים חיצוניים מעל חלונות ודלתות נפוצים במיוחד בבנייה רבת קומות, ועוצבו בהשראת הסגנון הבינלאומי תוך התאמה לאקלים ולתנאים המקומיים. הקרניזים מספקים הצללה, הגנה מפני גשמים ומיסגור אסתטי לחלונות. הקרניז הפך להיות אלמנט שכיח ורב-תכליתי באדריכלות הישראלית, תוך שילוב בין עיצוב לבין פונקציונליות בהתאמה לצרכים ולתנאים המקומיים.
לסיכום
הקרניז הוא אלמנט עיצובי חשוב ואופייני בחזיתות המבנים, המופיע כבר מאות שנים בסגנונות שונים. בעוד שבעבר שימש בעיקר כאמצעי עיטורי וסגירה עילית לחזית באדריכלות הקלאסית, עם התפתחות הסגנונות נוספו לקרניז גם תפקודים פונקציונליים.
כיום הקרניז משמש לעיתים קרובות גם להדגשת קו אופקי, יצירת הצללה, והרחקת מי גשמים מהחזית. בנוסף, באדריכלות הישראלית נעשה שימוש ייחודי בקרניזים פנימיים להסתרת תשתיות. הקרניז מהווה אם כך דוגמה מעניינת להתפתחותו של אלמנט אדריכלי עיטורי לכלי רב-תכליתי ופונקציונלי לאורך השנים.
